פסק-דין בתיק עש"א 40636-10-12

1.         ערעור על החלטת המשיב - משרד המשפטים, האגף לסיוע משפטי שלא להעניק למערערת סיוע משפטי כבקשתה, לצורך הגשת תביעת נזיקין.

המערערת סבורה שעל המשיב להעניק לה סיוע משפטי להגשת תביעת נזיקין נ' העובדת הסוציאלית (להלן: " העו"ס") שטיפלה בה בלשכת הרווחה. לדעתה הורשעה ונדונה למאסר בלא עוול בכפה וכתוצאה מכך איבדה את מקום עבודתה. לטענתה גרושה ואמו העלילו עליה עלילות שווא והעו"ס הגישה תלונה. לטענתה, התלוננה בפני העובדת הסוציאלית על אלימות של בעלה כלפיה, אך זו לא סייעה לה ועל כן היתה עצבנית והכתה את ילדיה. לטענתה היא הודתה אמנם במכות שנתנה לילדים אבל טוענת כי לא היתה לה כל כוונה לרצוח אותם ולא אמרה דברים אלה בנוכחות העו"ס. לטענתה, השופט שדן בעניין התפלא על משך תקופת המעצר שלה.

2.         אינני מוצאת מקום להתערב בהחלטת המשיב שלא לתת למערערת סיוע משפטי בנסיבות הענין.

צודק המשיב כי אין כל ראיות כי אי פעם בעבר הגישה המערערת תלונות נגד בעלה/ גרושה בגין אלימות, הגם שהמשפחה היתה מוכרת ומטופלת בלשכת הרווחה.

ההליך הפלילי ננקט עקב התנהגותה של המערערת עצמה ולא עקב התנהגות העובדת הסוציאלית. 

גם אילו פנתה ללשכת הרווחה כדי לקבל עזרה כנגד מעשי אלימות לכאורה שביצע בעלה / גרושה, הרי שבכך אין כדי לבטל את אחריותה שלה ביחס למעשים האלימים שביצעה כנגד ילדיה הקטינים.

העו"ס היא עובדת ציבור ועל כן מכוח חוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 368ד: " חובה על כל אדם היודע על סכנה לקטין מידי האחרים... עליו לדווח...". דהיינו, העובדת הסוציאלית היתה חייבת לדווח כשנודע לה על סכנה לקטינים, שאם לא כן היתה מבצעת עבירה פלילית בעצמה.  תפקיד החקירה וההעמדה לדין הוא בידי המשטרה.

3.         יתר על כן, המדינה אחראית על רשלנות רק מקום שהרשלנות במעשה, אך לא כאשר מעשה נעשה בתחום ההרשעה החוקית מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשעה חוקית. גם לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), סעיף 7א(א):

" אין להגיש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור גם אם המעשה מקים לכאורה אחריות בנזיקין". 

הסייג הוא במקרה שנעשה מעשה ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה האמור.

בנסיבות הענין המערערת לא הראתה כי העו"ס פעלה בזדון, במטרה לפגוע בה. יתר על כן, התקיימה חקירה משטרתית בעניינה של המערערת, בה יכלה להביא את כל ראיותיה ולהצביע על כך שהטענות נגדה אינן נכונות. כמו כן יכלה לבקש לחקור ולבסס את האמור ביחס לעובדת הסוציאלית.

4.         והעיקר, בעניינה של המערערת התקיים משפט פלילי, בו הופיעה בפני שופט, במהלכו הופנתה להסתכלות פסיכיאטרית והוגשה חוות דעת אשר פרטה את מצבה, בעיותיה, והצביעה על חשש להתנהגות אימפולסיבית ומפני צנעת הפרט לא אוסיף. המערערת הורשעה בפסק דין שניתן כחוק, מכוח הודאתה, עליו לא ערערה.

5 .         אי לכך, משלא הראתה המערערת סיכויים להצליח בתביעה נזיקית נגד העו"ס, הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי, אין מקום להתערב בהחלטת המשיבה.

הערעור נדחה.

בשל מצב המערערת אינני מטילה עליה הוצאות.

ניתן היום,  ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק לצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: